סיפור כד החרס של פתורה

את הסיפור הבא מכירים לקוחותינו הקבועים היטב. לכל מקום שאנחנו מגיעים עם מוצרי פתורה, הבולט מכולם (והמיוחד מכולם) הוא כד החרס הכחול. הסיפור מאחורי הכד הוא סיפורה של ההיסטוריה המשפחתית של שמן הזית שלנו. סבא שלי, שמואל תמיר, מראשוני המתיישבים בחבל לכיש, התאהב ברעיון של הכנת שמן זית, לאחר שראה את תהליך הגידול והייצור בכפרים הערביים השכנים בהם ביקר.

בשנת 1976 שתל את כרמי הזיתים הראשונים. בכל שנה פיתח את הענף עוד קצת – שתל עוד כרמים, שיפר את הייצור וקידם את המוצר. יש לזכור שבשנות ה- 80 עוד לא ממש ידעו מה זה שמן זית בישראל. המודעות לקיומו ולתכונותיו של שמן הזית היו מוכרות רק למביני דבר.

המחשבה של סבא הייתה לפתח את תחביב השמן זית מענף שולי לענף רווחי באמצעות ייצוא שמן זית ישראלי. בשנת 1990 החל החלום להפוך למציאות. הוא יצר קשרים ובנה מערך שיווקי לשיווק שמן הזית של המשק לארה”ב. שמן הזית נארז בכדי חרס מיוחדים, העשויים עבודת יד ואשר יוצרו על ידי קדרית (אשר לצערי איני יודע את שמה) בבית המלאכה של קיבוץ כפר מנחם.

החלום נגדע כאשר בשנת 1992, סבא שלי נהרג בהתהפכות טרקטור בשדות של המשק. האהבה שבערה בו והייתה המנוע של הרעיון כבתה… הכדים שהיו מיועדים למשלוח נשארו שכובים ריקים בין כל הארגזים וצברו שכבת אבק עבה.

לפני כשנה, בזמן שעשיתי סדר בחדר מילוי הבקבוקים שלנו, מצאתי ארגז ישן עם 10 כדי חרס. לקח לי קצת זמן עד שנפל האסימון. לפעמים אני משקיע כל הרבה מאמצים בלחפש את הדבר המיוחד, את החידוש, והנה זה פה מתחת לעיניים שלי, ממש מתחת לעיניים. רבותיי, ההיסטוריה חוזרת. החידוש של סבא שלי מ-1990 הוא בעצם גם החידוש שלנו היום ב-2011.

אמנם לא נשארו הרבה כדים כאלו, אבל כל מי שרואה אותם לא נשאר אדיש. האותנטיות הרבה שמשדר כד החרס מגבירה את הרצון לטעום את שמן הזית שבתוכו…

כד החרס מסמל מבחינתי את ההמשכיות של הרעיון שהתחיל סבא שלי – ייצור שמן זית ישראלי אמיתי מן האדמה שלנו. הכד מסמל גם את השם שבחרנו לנו – פתורה, על שם היישוב שהיה קיים ממש באותו מקום כמה אלפי שנים לפני כן. בין הממצאים שהתגלו באתר הארכיאולוגי נמצאו גם כדי חרס ששימשו לאחסון יין ושמן.

עדו תמיר,
פתורה- שמן זית ויקב בוטיק משפחתי